בימים האלה, כשמעמדה הבינ"ל של ישראל מתדרדר בעולם, ד"ר יוסי ביילין, יוזם תהליך אוסלו ויוזמת ז'נבה, ושר המשפטים לשעבר מסביר בסרטון החדש שלנו, שאם ישראל לא רוצה להיות "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ישראל חייבת לאמץ את תכנית ביידן.

טקסט הפרק המלא:
מאז 1937, הפתרון המאפשר לנו להבטיח מדינה בעלת רוב יהודי כרוך בחלוקת הארץ, בין מדינה יהודית למדינה ערבית או פלסטינית. כל פתרון אחר, אי הענקת זכויות לפלסטינים או בוודאי גירוש שלהם, מנוגד לא רק לחוק הבינלאומי, אלא גם לערכים היהודיים ולמגילת העצמאות. הימין הישראלי התנגד לתוכנית החלוקה מכ״ט בנובמבר 1947, ולאחר מלחמת ששת הימים, מנע כל ניסיון לחלוקת הארץ. טיוטת ההסכם בין המלך חוסן ושמעון פרס מ-1987, נדחתה על ידי הליכוד בראשות שמיר. שנה לאחר מכן, הודיע המלך ירדן כי הוא מוותר על הגדה המערבית לטובת הפלסטינים. מי שהבין את הסכנה למימוש החזון הציוני, כאשר ישראל שולטת על הגדה המערבית ועל רצועת עזה ללא רוב יהודי, חתר למציאת פרטנר פלסטיני שיטול על עצמו את האחריות לפלסטינים. ואש״ף, ששינה את עמדתו באופן משמעותי בנובמבר 1988, קיבל החלטה היסטורית, לאמץ את עיקרון החלוקה, שהוא היה נגדה. ואת החלטת מועצת הביטחון 242, שדיברה על כך שיש לכל המדינות החיות באזור זכות לחיות בשלום ובביטחון. וכך הוא הפך להיות המועמד הטבעי למלא את מקומה של ירדן. ממשלת רבין, שאימצה את המהלך הלא פורמלי שהתחלנו בזמנו מול אש״ף ב-93, הגיעה עם הארגון לחתימה על הסכם אוסלו, שהקים שלטון עצמי פלסטיני תוך קביעה, ששיחות בין הצדדים על הסדר הקבע יתקיימו, ויסתיימו בארבעה במאי 1999. זה לא קרה. בשני הצדדים עשו הגורמים הקיצוניים כל שיכלו כדי למנוע פתרון של שתי מדינות. הם השתמשו באלימות קשה, גרמו להחרפת השנאה בין העמים, והצליחו לטרפד את שאיפות הרוב. אלה שאיפות משני הצדדים, לחיים נורמליים, ללא טרור וללא אלימות. הסכם אוסלו הביא מיידית להסכם בין ירדן לבין ישראל, וב-2002 הפתיעה הליגה הערבית בפרסום מה שנקרא היוזמה הערבית, שקבעה ששלום בינינו לבין הפלסטינים יוביל לנורמליזציה בין כל העולם הערבי, ואחר כך גם בין כל מדינות האסלאם, לבין ישראל. ראשי ממשלות הליכוד התנגדו בתוקף ליוזמה הערבית, למרות שהבינו, כי שיתוף פעולה של מדינות האסלאם עם ישראל, הוא הדרך היעילה ביותר להרתיע את סרבני השלום וההכרה בישראל באזור, מלפגוע בנו. הם ניסו להקים קואליציה ישראלית ערבית מבלי להגיע להסכם עם הפלסטינים, ופעם אחר פעם כשלו בכך. כרגע, לאחר השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ואל מול ההידרדרות במצבה של ישראל בעולם וההתקפה האיראנית על ישראל, ומצבנו הכלכלי הקשה, יהיה זה חוסר אחריות מן המעלה הראשונה שלא לקבל את תוכניתו של הנשיא ביידן. סיום המלחמה בעזה, הצבת כוח רב-לאומי ברצועה, החזרת החטופים כמובן, הקמת קואליציה אסטרטגית ישראלית-ערבית שכוללת את סעודיה, ושיבה לשולחן המשא ומתן עם אש״ף, לקראת הקמתה של מדינה פלסטינית.